בנם של מרים ועובדיה. נולד ביום ח' בתשרי תש"ו (15.9.1945) בתימן. ילד שלישי במשפחה, אח לסעדיה, זכריה, ציון ויוכבד.

בשנת 1949 בהיותו כבן שלוש עלה עם משפחתו ארצה. תחילה גרו בשכונת בית הכרם בירושלים, ולאחר מכן עברו לנתניה.

למד בבית הספר "אוסישקין" בעיר, ובתום לימודיו החל לעבוד בענף היהלומים.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל התותחנים. עם סיום השירות הצבאי שב לעירו ולעבודתו.

ב-6.10.1973, בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, הוזעק ללחימה בעת שהתפלל בבית כנסת. במהלך המלחמה ברמת הגולן נקלע להפגזה כשנסע בג'יפ עם חמישה לוחמים נוספים. ארבעה מהם נהרגו במקום, שלום ולוחם נוסף שרדו וזחלו אל מחוץ לג'יפ. הוא פונה במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה, עם רסיסים בבטנו.

כחצי שנה שכב מחוסר הכרה בבית החולים ומשפחתו טיפלה בו במסירות. כששבה הכרתו תקשר עם סובביו בכתב, כיוון שלא שבה אליו יכולת הדיבור. לאחר האשפוז עבר לשיקום. בין מבקריו הייתה יהודית, שכנה שהגיעה עם אחיו, שמצאה חן בעיניו.

השהות בשיקום לא הייתה לו קלה. געגועיו לבית שאהב כל כך גברו, ובאחד הימים מצאו אותו בני משפחתו בבית, העירוי ועזרים רפואיים נוספים עדיין מחוברים לגופו. בהזדמנות זו ניגש לבקר את יהודית שכנתו, ונוצר ביניהם קשר.

בשנת 1974 נישאו. נולדו להם ארבע בנות – אודליה, מירית, אורטל ומור. אב למופת היה, מסור, אוהב, עוזר ומלא נתינה. לא החסיר דבר מבנותיו. בחופשות טיילו ונפשו ברחבי הארץ, באילת, בטבריה ובים המלח. באישיותו היה רגוע ונינוח, עם רעייתו טייל בארץ והפליג לחו"ל.

הבית שהקימו בנתניה היה חשוב עבורו והיווה לו עוגן. הוא נטל בו תפקיד מרכזי, השתתף בעבודות השוטפות ומדי יום רכב על אופניו לשוק לקניות. היה איש משפחה קשוב ונדיב, שדאג ומילא את רצון כל בני הבית.

צפייה במשחקי כדורגל הייתה אהובה עליו, אהד את קבוצת "מכבי נתניה" ונסע לצפות במשחקיה. בתקופה שבה טלוויזיות עוד לא נפוצו בכל בית הוא רכש אחת, כדי לצפות במשחקים שהתקיימו בארץ ובחו"ל. כששודר משחק, הקפיד להישאר בבית כדי לא להחמיצו, ובמהלכו התרגש וסער.

בשנת 1997 הפך לסב עם הולדת נכדו הבכור, ועם השנים זכה לרוות נחת משישה נכדים.

שלום ניחן באכפתיות ובדאגה לזולת. ראה את הטוב שבחיים ונהנה מהם. ניחן בחוש הומור, הִרבה לספר בדיחות והצחיק את סובביו.

בהיותו כבן שישים חלה במחלת הסרטן. לקראת סוף חייו שהה בבית וזכה לטיפולה המסור והאוהב של רעייתו.

שלום קעטבי נפטר ביום כ"ב בתשרי תשס"ט (21.10.2008). בן שישים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בנתניה. הותיר אישה, ארבע בנות, נכדים ואחים.

על מצבתו חקקו אוהביו ארבעה משפטים הפותחים באותיות שמו: "שמחת חיים לכולם הקרנת, לא נשכח אהבתך ומסירותך, והיית ענו באדם, מעימנו לא ימוש זכרך לעולם".